זאהר נ' קלאב הוטל אילת בע"מ ואח'

פסק דין

בפני תביעה בגין נזקי גוף.

התובעת טוענת באשר להתרחשות שני אירועים. האירוע הראשון מיום 5/9/11 אירע כאשר התארחה התובעת עם משפחתה בבית מלון המצוי בבעלות הנתבעת 1 וכאשר נכנסה אל בריכת המלון הבחינה בגופת אדם אשר טבע בבריכה. לטענת התובעת, נגרמה לה טראומה כתוצאה מצפיה באותה גופה ויתרה מזו, ממשך הזמן אשר לקח למציל הבריכה למשות את הגופה מן המים, העובדה כי נאלצה לסייע בידי המציל ואף לצפות במאמצי ההחיאה אשר כשלו. התובעת טוענת כי האירוע גרם לה לטראומה ועגמת נפש וכתוצאה היא נותרה עם פחד מכניסה למים. בגין אירוע זה הוצג תיעוד רפואי – סיכום ביקור בודד מיום 23/5/13. אשר לאירוע השני מיום 7/9/11 – אף זה אירע בבריכת המלון המצוי בבעלות הנתבעת 1 ובמהלכו, כאשר השתתפה התובעת בפעילות צוות המלון ליד הבריכה, החליקה אחת המשתתפות האחרות ומשכה בחבלים הניידים אשר הוצבו ליד הבריכה, החבל פגע בתובעת וזו החליקה ונפגעה בצלעותיה. התובעת טענה כי נגרמה לה פגיעה בצלעותיה וכי מתיעוד רפואי אשר המציאה, עלתה אבחנה כי הממצא עשוי להתאים לשבר בצלעות. התובעת טענה כי נזקיה בגין אבדן הנאה מהטיול, טראומה כתוצאה מאירוע הטביעה וכן כאב וסבל והוצאות רפואיות מגיעים לסך של 45,000 ₪ ומכאן תביעתה.

הנתבעות - הנתבעת 1, בעלת המלון האמור והנתבעת 2 מבטחתה, טענו כי יש לדחות את התביעה בגין שני האירועים המתוארים לעיל. לטענתן אירוע של אדם קשיש אשר סבל מדום לב וכתוצאה מכך טבע בבריכה, אינו מקים חבות לנתבעת 1 בנזקי מי אשר צפה באירוע ואין להטיל עליה אחריות מוגברת להשגחה על אדם קשיש דווקא, השוחה בבריכה. עוד טענו הנתבעות כי לא אירע לתובעת נזק גוף כתוצאה מאותו האירוע, והתיעוד היחידי אשר הוצג על ידה הינו פניה של התובעת לטיפול רפואי, שנתיים לאחר קרות האירוע. לטענת הנתבעות, המדובר בנזק של מה בכך אשר אינו מקים חבות בפיצוי. אשר לאירוע השני, טענו הנתבעות כי למעשה אין אינדיקציה אובייקטיבית להתרחשותו, באשר המסמך הרפואי הראשון מאותו אירוע הינו כעבור ארבעה ימים ונרשם כי מדובר בתאונת ספורט. יצויין כי באותו המסמך מפורטת תלונת התובעת באשר לנפילה בבריכה. הנתבעות טענו כי גם אם אכן יתברר כי אירע אותו אירוע, הרי שמדובר בסיכון רגיל וטבעי ומתמונות אשר הוצגו לבית המשפט ניתן להיווכח כי מדובר ברצפה בטיחותית, אשר חלקה עשוי עץ וחלקה עשוי חומר למניעת החלקה. הנתבעות טענו כי לא הוכח כל נזק מאותו האירוע ומשכך דינה של התביעה אף בגין אירוע זה להידחות. הנתבעות הותירו לשיקול דעת בית המשפט את עניין ההוצאות ועתרו, ככל שיקבע פיצוי לתובעת, לפטור מיתרת האגרה.

הצדדים מילאו ידיי להכריע בסכסוך על דרך הפשרה בהתאם לסמכותי לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט.

לאחר ששמעתי את הצדדים ושקלתי טענותיהם, אני דוחה את תביעת התובעת על כלל רבדיה.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, איני עושה צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.

פסק הדין ניתן לאחר שקילת טענות הצדדים ללא נימוקים כפי המקובל והראוי בפסיקה על דרך הפשרה.

ניתן היום, י' אדר ב תשע"ד, 12 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: